"פעם הייתה פה תחושה של שבט. כל מי שראית ברחוב – קראת לו דוד, דודה" ✧ נעים להוקיר – הא.נשים שעושים את טבעון

✧ מה הביא אותך לטבעון?

“אני נולדתי פה”, לא רק הוא – גם כל אחיו ואחיותיו. אבי נולד בקמישלי שבסוריה ולישראל עלה לבדו, ברכבת בגיל 14, אחרי שחש איום ממשי על חייו. לבסוף התמקם בטבעון, התחיל מאפס – ובנה כאן מארג חיים משפחתי וקהילתי שלם. "אבא שלי היה אחד ממקימי בית הכנסת באלרואי, היה חזן וגבאי בית הכנסת "מגן דוד" ופעיל בקהילה שתמיד עזר למי שביקש ולמי שלא ביקש והיה צריך עזרה. גם אני הולך כל שבת להתפלל בבית הכנסת".

אלרואי של ילדותו הייתה שכונה קטנה שמנתה כ־70 עד 75 משפחות – מעט משפחות אבל הרבה ילדים בכל בית". את לימודיו התחיל בבית הספר השכונתי  אך בהיעדר ילודה מספקת נשלחו הילדים להמשיך את לימודיהם בבית הספר היסודי קרית עמל – "היינו עולים ויורדים את ההר ברגל, לא היו הסעות" הוא נזכר ומספר על חוויה שזכורה לטובה, על אף שבלי ידיעת הוריו נשאר כיתה, הוא מספר "זכיתי, הייתה לי חווית אינטגרציה טובה, פגשתי אנשים נפלאים גם מחוץ לשכונה, השתלבתי במהרה, רכשתי חברים מכל חלקי טבעון, ויש לי חברים מבית הספר היסודי שאנחנו חברים גם היום".

✧ מהו המקום האהוב עליך בטבעון?

“כל אלרואי אהובה עליי, אבל אם מוכרחים לבחור – אז הקטר”. נחום מדבר כמובן על פרויקט רכבת העמק – יוזמת שימור מקומית שהפכה את תחנת הרכבת המנדטורית הישנה לאתר תיירות היסטורי-חינוכי. "הגיעו להרוס את התחנה, נחום לוי – קרוב משפחה – ותושב השכונה פשוט עצר את הדחפורים בגופו במטע הזיתים שלו. למעשה כל המקומות ששומרו באלרואי, המעיין, כבשן הסיד, זה בזכות התושייה של ילדי השכונה הזאת".

✧ מה הייחודיות של טבעון בעיניך?

“פעם הייתה פה תחושה של שבט. כל מי שראית ברחוב – קראת לו דוד, דודה. ידענו מי גר איפה, מאיפה הגיע, מי הבן של מי, היום זה עדיין ביתי וקהילתי אבל פעם זאת הייתה תחושה של משפחה מורחבת. אני רואה את השינויים ואת ההמשכיות. הילדים שלי גדלו פה, חלק מהנכדים שלי גדלים ומתחנכים פה, אלרואי היא הבית".

✧ מה אתה עושה היום?

נתנאל, פעיל בבית העלמין אלרואי ובוועדת חברה קדישא, דואג שרק תושבי המקום יוכלו להיקבר בו. מתחזק חצר ירוקה רחבת ידיים, מבלה עם נכדיו ומרבה לטייל (בעיקר בתאילנד) – "אף בעל מקצוע לא נכנס אליי, אני מתקן הכול."

✧ בשנה הנוכחית מציינת שכונת אלרואי 90 שנים להיווסדה ✧